זלוטקביץ' נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ

החלטה

הנתבעת ביקשה כי יותר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן – המל"ל), באשר לשיעור נכותו של התובע הקשורה בתאונת הדרכים נושא התביעה, והתובע התנגד לכך. עניינה של החלטה זו בבקשה האמורה.

קביעות המל"ל ועיקרי טענות הצדדים

2.התובע, יליד 26.7.1978, נפגע ביום 28.4.2010 בתאונת דרכים שהמל"ל הכיר בכך שהייתה זו גם תאונת עבודה. על-פי קביעת המל"ל מיום 19.12.2012, לתובע נקבעה נכות משוקללת צמיתה בשיעור של 25%, על-פי הפירוט הבא:

בתחום האורתופדי (ד"ר סרחאן) – 10% בגין כאב בצוואר על רקע בלט ובקע בחוליות הצוואר (C4-C6) (על-פי תקנה 37(5)(א) בתקנות ביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956). מתוך שיעור נכות זו זה נקבע כי יש לקזז שליש בשל מצב קודם ולפיכך נקבעה נכות בגין פגימה זו בשיעור של 6.66%; כן 5% בגין רעד והרדמות בכפות הידיים (תקנה 31(4)א1).

בתחום הנוירולוגי (פרופ' לקר) – 5% בגין רדיקולופטיה קלה ביותר צווארית בחוליה C5, בחלוקה של 2.5%לצד ימין ו-2.5% לצד שמאל (תקנה 31(1)א1).

בתחום אף, אוזן גרון (אא"ג) (ד"ר פרידמן) – 10% בגין סחרחורת (תקנה 72(4)(ב)1.

3.לטענת הנתבעת, בהחלטות המל"ל נפלו פגמים מהותיים המצדיקים להיעתר לבקשתה להתיר הבאת ראיות לסתור בדרך של מינוי מומחה מטעם בית המשפט בהתאם לסעיף 6א בחוק הפיצויים. עיקרי הפגמים שעליהם הצביעה הנתבעת הם אפוא, אלו:

ראשית, הועדה הרפואית לא התייחסה לתאונות קודמות שבהן היה התובע מעורב בשנים 1995, 2001, 2002 ו-2005. כך בעוד שמהתיעוד בתיקו הרפואי של התובע עולה כי בעבר נחבל בעמוד השדרה ובצווארו, כי סבל מכאבים ומהגבלות בצוואר שהקרינו לגפיים ואף נמצאו ממצאים רפואיים ביד ימין וממצאים בעניין כאבי ראש וסחרחורות. אמנם בחוות-דעתו של האורתופד נאמר שתיקו הרפואי של התובע בקופת חולים היה לפניו, אולם לא הייתה התייחסות לארבע התאונות. כך גם אין בה התייחסות לכך שלתובע כבר נקבעה בעבר נכות אורתופדית בשיעור של 5% בעקבות התאונה משנת 2005 (מיום 6.10.2005). המומחים בתחום הנוירולוגי ואא"ג, אף לא התייחסו כלל אל התאונות שבהן היה התובע מעורב בעבר ובחוות הדעה שלהם לא צוין שתיקו הרפואי של התובע היה בפניהם.

שנית, אין מחלוקת על כך שהתובע היה מעורב בתאונת נפילה נוספת ביום 10.10.2010, כחצי שנה לאחר התאונה נושא התביעה הנדונה, וכי בתאונה זו נחבל בחלקו העליון של עמוד השדרה ונגרם לו שבר בחוליה. כך גם כחצי שנה לאחר תאונה זו החל התובע מעלה טענות באשר לפרסטזיות (הירדמות ונימול) בגפיים. גם בעקבות תאונה זו עמד התובע לבדיקת וועדה רפואית במל"ל, אולם במסגרת קביעת נכותו בגין התאונה הנדונה, אין התייחסות אל הקשר הסיבתי בין הנכות לבין התאונה הנוספת משנת 2010, ככל שישנו.

שלישית, הוועדה לא קיזזה משיעור הנכות שקבעה בגין התאונה הנדונה את הנכות של התובע בגין התאונות הקודמות.

רביעית, המומחה בתחום האורתופדיה במל"ל והמומחה בתחום הנוירולוגיה במל"ל קבעו נכות חופפת בגין אותו ממצא בגפיים בגין הפרעה בתחושה.

חמישית, המומחה בתחום האורתופדיה קבע נכות בגין הפגימה בצוואר בשיעור של 10% וייחס שני שליש מהנכות לתאונה הנדונה, הגם שכאמור, 5% נכות כבר נקבעו לתובע בעבר. מומחה זה אף לא בדק את הקשר הסיבתי ביחס לפרסטיזיות וקבע נכות בגין כאב בהיעדר מגבלה בתנועות וזאת בניגוד לתקנות.

שישית, המומחה בתחום אא"ג קבע נכות ללא בדיקה, ללא התייחסות לעברו של התובע, לתאונות הקודמות שהיה מעורב בהן בעבר ולתלונותיו מן העבר בעניין סחרחורות. כך גם לא בחנה את התיעוד הרפואי בעניין ואת העובדה שלאחר התאונה אין כל תיעוד לתלונות בעניין זה.

שביעית, המומחה בתחום הנוירולוגיה קבע נכות ללא התייחסות לעברו של התובע, לתאונות קודמות ולתלונות בגין אותם ממצאים.

4.מנגד טוען התובע, שהבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, כשמונה חודשים לאחר שהחלטות המל"ל הובאו לידיעת הנתבעת. כן טען התובע, כי עיון בפרוטוקול המלא של ועדות המל"ל לרבות טופס התביעה עצמה, מלמד שהתובע יידע את המל"ל על אודות התאונה שבה היה מעורב בשנת 2005 ועל כך שבגין פגיעתו בה נקבעה לו נכות בשיעור של 5%. באשר לטענה שלכאורה, נכותו בתחום האא"ג ניתנה מבלי שנבדק טען, כי כן נבדק פיסית וכי רק ההחלטה ניתנה שלא בנוכחותו. עוד טען התובע, כי העובדה שרופא הועדה במל"ל, ד"ר פרידמן (המומחה בתחום אא"ג), סיכם את מלוא הנכויות של התובע מקימה חזקה שכל התיעוד הרפואי היה בפניו.

לעניין התאונות מהשנים 1992, 2002 ו-2005 טען התובע, כי דובר בפגיעות נקודתיות ללא רצף של תלונות או טיפולים ולכן אין להיתלות בכך. עוד טען בעניין זה, כי וועדות המל"ל ידעו על אותן טענות מכיוון שהתובע ציין זאת במפורש בטופס התביעה למל"ל. באשר לאירוע מיום 10.10.2010 טען התובע, כי פגיעתו באירוע זה הייתה ידועה לרופאי המל"ל, וזאת מן הטעם שאף בתאונה זו הכיר המל"ל כי הייתה תאונת עבודה והתובע אף הזכיר זאת בפני וועדות המל"ל.

לעניין חישובי הרופאים במל"ל וטענת הנתבעת באשר לכפילות בקביעת הנכויות טען התובע, שלרופאי המל"ל נתונה הסמכות להפעיל שיקול דעת וכי אינם כבולים בקביעות קודמות בין בגין תאונות קודמות. לטענתו, ד"ר סרחאן (האורתופד) ראה את החלטת פרופ' לקר (הנוירולוג) והוא קבע את שיעור הנכות האורתופדית לאחר קביעת שיעור הנכות הנוירולוגית. לכן אין מקום לטענה שמדובר בקביעת כפל שיעורי נכות בגין אותה נכות.

דיון והכרעה

5.על-פי סעיף 6ב בחוק הפיצויים, במקום שבו וועדה רפואית של המל"ל קבעה לנפגע בתאונת דרכים דרגת נכות בשל הפגיעה שנגרמה לו בתאונת הדרכים, תחייב קביעה זו גם לצורך התביעה לפי חוק הפיצויים. עם זאת, מוסיפה הוראת סעיף זה וקובעת, כי בית המשפט רשאי להתיר הבאת ראיות לסתירת קביעת המל"ל, "אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".